top of page
שלי דוד

אל תגעו לי בשבט!

שוב מחפשים את הכסף במקום הלא נכון. הפעם לא נשתוק!

לבן שלי יש בארון הבגדים מדפים עמוסי חולצות.

שלל טי שירטס, יפות, טובות, וממותגות כהלכה. מנגד, על מדף צדדי, עומדת לה ערימה לא גדולה של חולצות צופים, לא החאקי, אלא חולצות הטריקו שהם מדפיסים לעצמם בכל הזדמנות. טי שירטס סוג מעפן, מודפסות עם מיטב השירבוטים, ההגיגים והשנינויות שרק מי שהיה שם יבין. אתם כבר מנחשים באיזה ערימה הוא משתמש יותר?


משתמש אמרתי? חורש למוות. לכל פעילות, מבוקר עד לילה. כולל הלילה. המסכנות עוברות אצלו מסע עינויים, נלבשות ומכובסות אינספור פעמים. יש כמה שמתחננות כבר על נפשן, דהויות, מתפוררות, ואני מתפתה בכל כביסה לשחרר אותן למנוחת עדן בחיריה, אבל לא מעיזה כי אין לדעת מה יהיו ההשלכות...


השבוע נפל דבר, המנותקים שם למעלה ישבו וחשבו מאיפה יביאו כסף לכל המענקים שהם לא מחלקים, ואז הבריקו ברעיון הגאוני לסגור את הברז לתנועות הנוער. הרי ידוע ששם מסתתרים התקציבים המנופחים והכסף נשפך כמים.


ואני שואלת אתכם, אם הבן שלי נלחם על כל חולצת צופים אומללה שאני מאיימת לזרוק לו, מה לדעתכם יקרה כשמישהו מאיים לזרוק את כל השבט שלו לפח??!!

ועכשיו תכפילו את זה במאות אלפים של חניכים ובוגרים בכל התנועות ומכל השנתונים.

כל מחאה אחרת תהיה טיול בפארק מול מה שהולך לקרות כאן אם מישהו שם לא יתעורר על עצמו ומהר! אני מתקשה לחשוב על עוד נושא שיכול ככה לאחד שכבות שלמות של הציבור הישראלי, מכל הקשת הפוליטית, מדן ועד אילת. מנותקים כבר אמרנו?


שלא לדבר על זה שאיפה שלא תזרוק אבן תפגע בבוגר תנועה שזה בנפשו, בכל תחום עיסוק, בכל דרגות הניהול, בכל מוקדי ההשפעה האפשריים. לתחושתי ולתקוותי, המלחמה הזו נגמרה עוד לפני שהיא התחילה.


אני בעוונותי לא בוגרת של הצופים. פרשתי בשיא בכיתה ה' ובזה הסתיים ענייני עם התנועה.

אבל אז הגענו למונוסון, ובמונוסון הצופים זה החיים, ומי שלא שם לא קיים. למזלי ולשמחתי הילדים שלי מאד שם, בכל ליבם ונשמתם.


כמתבוננת מהצד לקח לי זמן להבין את הטירוף. כשהם היו קטנים זה היה סמוי מהעין, כל מה שהם למדו וספגו שם בפעולות, בטיולים ובמחנות. עד שהם הגיעו לשכב"ג (שכבה בוגרת) ואז כל הטוב הזה התפרץ ובענק.

לראות אותם שם, מדריכים, מנהיגים, מתכננים, מפיקים, בונים, יוצרים, סוחבים, מנקים, ובעיקר מאד מאד נהנים - אין גאווה ואושר גדולים מזה.


הנערים והנערות האלה, שרוב הזמן יש לנו רק ביקורת עליהם, על הטיק טוק והפורטנייט, על האינסטוש והשופינג, על זה שהם לא מורידים את הצלחת, את הזבל ואת הכלב לטיול. שאין להם סבלנות לאחים שלהם, שרוב היום הם שותקים או נוהמים לעברנו, שרק דורשים ודורשים ולא נותנים כלום חזרה.


אבל! כשהם לובשים את המדים, קורה מהפך, כאילו הם לובשים את חליפת גיבור העל שלהם, והם הופכים למישהו אחר, בעל יכולות, מוטיבציה ורצון בלתי נדלים. מלאי כשרונות, יצירתיות, יכולת ההמצאה ותושיה שאפילו הם לא יודעים שיש בהם.


אין עוד מסגרת כזאת שמסוגלת להעצים ככה ילד ונער, ילדה ונערה. לא משפחה, לא חוג, ובטח לא בית ספר...


הילדים האלה של תנועות הנוער זה הדור הבא שיחזיק פה את המדינה, זה הדור שילך לקרבי, ואחר כך ילמד, ויעבוד וישלם מיסים וימשיך לקיים ולאהוב את המדינה ההזויה שלו.


אני לא יודעת מה גודל התקציב ועל איזה סכומים מדובר, אבל אני כן יודעת שכל שני וחמישי המדריכים ממציאים מיזמים שונים ומשונים כדי לגייס באמצעותם כסף לשבט, ואני כן יודעת שאני, כאמא לשני מדריכים, מוציאה די הרבה כסף מהכיס כדי שהם יוכלו לקנות ציוד שחסר להם לפעולות, או לקנות מושמושים והפתעות לחניכים שלהם, אז נראה לי ששוב מישהו התבלבל ומחפש את הכסף במקום הלא נכון.


בילדותי בגבעתיים גרה מולנו משפחת אורן. איתן אורן, אבא של השכנה שלי, כתב את שיר הצופים. בתור ילדה לא ממש התרגשתי מפרט הטריוויה הזה, אבל היום, בכל פסטיבל חנוכה, כשכל השבט עומד ושר את השיר בכל הכוח, אני מתרגשת עד דמעות, לראות את רוח הנעורים הזאת משתוללת ומתפרעת בצורה הכי בריאה ויפה שאפשר לבקש.


אז תקשיבו, יא מנותקים אתם לא יודעים איך הסתבכתם, זאת הולכת להיות מלחמת עולם -

עולם של ערכים טובים ונכונים מול העולם הרקוב והמושחת שלכם.

אור מול חושך. וזה לא ייגמר עד שהאור ינצח.


14 views0 comments

Recent Posts

See All

Commentaires


bottom of page