סליחה

ביום הזה התודעה של כולנו מוכוונת לנושא אחד – *הסליחה*

בלי קשר לדת, בלי קשר לצום, בין אם את תופסת את היום הזה כיום רציני וחשוב, ובין אם כיום מנוחה נעים, יש ביום הזה אנרגיה מיוחדת שאין דרך להתעלם ממנה, שתפגיש אותך, כך או אחרת, עם התכנים העמוקים שלו, ובראשם הסליחה. אולי היא תעבור בך רק כמחשבה חולפת ואולי כחשבון נפש נוקב, אבל היא שם, בכל החודש הזה, והיום במיוחד.

בדרך כלל העיסוק בסליחה מכוון החוצה, כלפי האחר, במי פגעתי וממי נפגעתי, ממי אני מבקשת סליחה וממי אני מצפה לקבל.

זה בהחלט חשבון שחשוב לעשות, בין אדם לחברו, אבל יש חשבון חשוב לא פחות, ואולי יותר, שאנחנו שוכחות לעשות.

לרוב אנחנו נשכח את האדם הכי חשוב שאנחנו חייבות לבקש את סליחתו, שאנחנו חוטאות כלפיו בוקר וערב, בלי הפסקה, מעליבות, מבקרות, מלקות, ואפילו שונאות.

האדם הזה הוא אני.

אז מתי פעם אחרונה סלחת לעצמך? קדימה זה הזמן, בואי ביחד נבקש סליחה מעצמנו –

אני סולחת לעצמי על כל הפעמים שאכזבתי את עצמי על כל הפעמים שהרגשתי לא מספיק על כל הפעמים שויתרתי לעצמי ועל עצמי על כל הפעמים שלא הקשבתי ללב שלי על כל הפעמים שכעסתי, ביקרתי והעלבתי את עצמי על כל הפעמים שלא אהבתי את עצמי

על כך שאני מנסה להיות מושלמת בתוך גוף ומציאות שלעולם לא יהיו מושלמים.

אני סולחת לעצמי, כי אני אנושית, כי את מה שהיה לא ניתן להשיב, כי מה שעשיתי היה כמיטב יכולתי והבנתי באותו הרגע.

סליחה ומחילה הן מילים נרדפות, ובעברית המופלאה המילה למחול (מחילה) בחילוף אותיות היא לחמול (חמלה) חמלה עצמית היא התשובה הכי טובה לביקורת עצמית. במקום ביקורת יש קבלה. יש מחילה.

וזה הקשר ההדוק המתקיים בין חמלה ומחילה, כיוון שחמלה אמיתית כבר טומנת בתוכה מחילה, ומחילה אמיתית כבר טומנת בתוכה חמלה.

בחמלה ומחילה, אני מבינה שמה שקרה כבר נגמר. כשאני חומלת ומוחלת, יש לי הזדמנות להניח לעבר ולגלות שאני חופשיה.

ואחרי שהנחתי לעבר אני מסתכלת קדימה ומאחלת לעצמי - שיהיה לי טוב, שאהיה מאושרת, ושאהיה חופשיה מסבל.

נכון הרבה יותר קל לך עכשיו?

צום קל וגמר חתימה טובה