קורונה או קָארוּנָה

מחלה או חמלה?

קָארוּנָה ( karuṇā (करुणा) ) - היא מילה בסנסקריט ובפאלי, שפרושה חמלה.

המשמעות של קָארוּנָה בבודהיזם היא הכוונה והיכולת להקל על הסבל של אדם או יצור חי אחר. כלומר הפוקוס הוא החוצה, כלפי הזולת.

אבל איך נוכל לחמול על האחר לפני שלמדנו לחמול על עצמנו? חמלה עצמית היא סוג של קבלה, אמפתיה לעצמנו, סליחה לעצמנו. הבודהה אמר: "גם אם תסרקו את העולם לאורכו ולרוחבו – לא תמצאו אדם הראוי יותר לחמלה שלכם מאשר אתם עצמכם".

בימי הקורונה חמלה עצמית נדרשת יותר מתמיד. בזמן שבימי שגרה אנחנו רגילים להסתובב עם קול השופט והמבקר בראש שלנו, עכשיו, כשאנחנו במציאות כל כך קשה ושונה ממה שהיכרנו, אפשר ואפילו הכרחי להוציא גם את הקול הזה לחל"ת (הכי עדיף לפטר אותו אבל זאת כבר דרגת קושי ממש גבוהה..)

אפשר לשחרר מעט את כל הצריך והחייב, קצת להוריד את הרף, לפתוח כפתור ולנשום. הכל בסדר.

וגם כשאת מאבדת את זה, עם הילדים או בן הזוג או בעבודה, חבקי את עצמך ותזכירי לעצמך שאת אנושית ונורמלית. סלחי לעצמך. וכשתרגעי תוכלי אם תרצי לבקש את סליחתם או להסביר להם למה התפרצת.

זה אתגר גדול לשנות את הדיבור הפנימי ששופט ומבקר כל הזמן,

לקול פנימי חומל ונדיב כלפי עצמנו, אבל זה משתלם ובגדול, קודם כל כי זה יוצר אווירה פנימית יותר נעימה- נגלה שאפשר לייצר בתוכנו מוטיבציה גם בדרך נעימה ובחיזוקים חיוביים. נלמד להודות לעצמנו על מה שכן עשינו והצלחנו ולא רק להלקות את עצמנו על כל מה שלא.

דבר שני, האפקט של זה הוא אינסופי. כי ברגע שלמדתי את המיומנות של חמלה עצמית, אך טבעי זה שאני אקרין את זה החוצה. כשאני פחות נוקשה עם עצמי, אני פחות נוקשה עם הילדים שלי, עם הקרובים שלי, עם העמיתים לעבודה ובאופן כללי עם העולם. כשאני אוהבת את עצמי קצת יותר אז אני מצליחה לאהוב את הזולת קצת יותר.

ואהבת לרעך כמוך.

בתחילת המשבר, לפני נצח, עמד ראש הממשלה ולימד אותנו לברך אחד את השני ב"נמסטה" במקום לחיצת יד או כל מחווה אחרת שכוללת נגיעה בזולת.

נמסטה גם היא מילה בסנסקריט ופירושה "אני קד לקדושה שבך". המחווה הזו מייצגת את האמונה שיש ניצוץ אלוהי בתוך כל אחד מאיתנו ואנחנו מכירים בו. והניצוץ הזה זהה בכולנו, מאחד את כולנו, ומזכיר לנו שבסופו של דבר כולנו אותו הדבר, גם כשאנחנו עומדים משני צידי המתרס ברחוב בלפור.

הקורונה הצליחה לעשות דבר מדהים וחד פעמי, היא סגרה אותנו כאן, במדינה מטר על מטר שלנו, בשיא הקיץ, וזה מרגיש כמו בתוך סיר חמין דחוס ומהביל, ואין לאן לברוח.

הקורונה כמו אומרת לנו אתם לא יוצאים מכאן עד שתצליחו לפתור את כל הבעיות שלכם, וכדאי שתתחילו בבעיות המהותיות שקשורות למוסר וערכים, וליחסים שבין אדם לחברו, כי רק כשאלה ייפתרו תוכלו למצוא פתרונות לבעיות הבריאות, הכלכלה, החינוך וכל השאר.

אז כל מי שלא מעוניין ללמוד חמלה עצמית וחמלה לזולת, וכל מי שלא מסוגל לפתוח את הלב ולראות את האדם שמאחורי המסכה, כנראה שאתם על האוטובוס הלא נכון, רדו בבקשה ותעברו לאוטובוס שכתוב עליו – *כוח, כבוד וכסף* הנהג מיקי ישמח להסיע אתכם אל האבדון.

כל השאר מוזמנים להמשיך יחד בנסיעה בדרך לארץ חדשה.

קורונה או קָארוּנָה – הבחירה בידינו. נמסטה.