שנה טובה?

ראש השנה תשפ"א - חג לא הכי חגיגי, או מרגש, או לבן. נטול תחושת התרגשות והתחדשות. מאין תבוא התקוה?

תִּקְוָה

(אמילי דיקינסון) עברית: לאה נאור

לַתִּקוָה כַּנְפֵי נוֹצָה – הִיא נָחָה בַּנְשָׁמָה – וְשָׁרָה שִׁיר - לְלֹא מִלִּים – אַף פַּעַם לֹא נִגְמַר -

מִתּוֹך הַסְעָרוֹת - נִשְׁמַעַת מַנְגִּינָה שְׁלֵוָה – לַשָׁוְא עוֹד מְנַסֶה הַסַעַר – לִמְחוֹק אֶת הַתִּקְוָה –

בְּהַר שֶׁל כְּפוֹר, בְּיָם סוֹעֵר – עָזַר לִי שִׁיר מֻכָּר – והַתִּקְוָה עוֹד לֹֹא בִּקְשָׁה מִמֶנִי שׁוּם דָּבָר.

ראש השנה תשפ"א

חג לא הכי חגיגי, או מרגש, או לבן. נטול תחושת התרגשות והתחדשות. אפרורי ותפל כמו כל המועדים והחגים בחודשים האחרונים - פסח, שבועות, היום הראשון של החופש הגדול, האחד בספטמבר - כל הימים על לוח השנה מרגישים כמעט אותו הדבר, וכמו תסמין של קורונה הם חסרי טעם וריח.

התאריך שעל הלוח מזכיר לנו לציין את היום ולחגוג. אנחנו משתפים פעולה, ובין הנחיות והגבלות מתכוננים וחוגגים אבל זה לא דומה לכלום, ורק זכרון הטעם עוזר לנו להחזיק את התקווה שהטוב והמוכר עוד יחזרו.

והם יחזרו בסוף, הם רק מוסתרים זמנית, מכוסים בסדין כמו רהיטים בזמן שיפוץ, ממתינים עד שהוירוס, שהחליט לעשות כאן רמונט, יסיים לסדר מחדש את העולם. הבעיה שכמו שיפוצניק טיפוסי הוא לוקח את הזמן... בפסח היינו בטוחים שעד ראש השנה הוא יסיים וישחרר אותנו לחופשי, אבל הוא מושך אותנו ועוד לא רואים את הסוף. עכשיו כשאנחנו פחות תמימים אנחנו מקווים שאולי יסיים בפסח, אבל ליתר בטחון, כבר מכוונים לראש השנה הבא..

המילה שנה באה מהמילה להישנות, דבר שחוזר על עצמו, והיא מצביעה על המחזוריות של הטבע- עונות השנה, צמיחה מחודשת, יום ולילה, אותן תופעות מוכרות שיוצרות לנו סדר במציאות, ושאנחנו יכולים פחות או יותר לסמוך עליהן שיהיו פה גם מחר בבוקר או בשנה הבאה.

אך יש בשנה גם את המילה שינוי. אם נסתכל על היקום נראה שכולו מצוי בתנועה, בתהליך של שינוי מתמיד, צמיחה וקמילה, לידה ומוות, התהוות וסיום. וכך גם עולמנו הפנימי נמצא בזרימה מתמדת. רגשות, מחשבות, תחושות, זיכרונות - כולם מופיעים ונעלמים בזה אחר זה בכל רגע בחיים. ואולי הידיעה העמוקה הזאת ששום דבר לא באמת קבוע היא מקור התקווה של האדם.

אנחנו יודעים שזה עניין של זמן עד שמשהו ישתנה, ששום מצב קשה ומאתגר ככל שיהיה לא נשאר לנצח, וגם הקורונה יום אחד תעלם ויגיעו ימים טובים יותר. רק לפעמים בתוך הקושי שוכחים את זה.

התקווה היא גם הבסיס לכל התחלה חדשה, כי בלי תקווה למשהו טוב בעתיד לא היינו מתחילים דבר. אנחנו רגילים לעשות את העצירה הזאת בכל ראש השנה ולתכנן תוכניות, לחלום חלומות ולצפות לעתיד, אך השנה בתוך חוסר הודאות נדמה שהתכנון קדימה קשה מתמיד, אבל האמת היא שכל תוכנית ותכנון עתידי תמיד טומנות בחובן אחוז לא מבוטל של שינוי, עדכון ואפילו ביטול. אין לנו באמת שליטה. האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק.. ככה שבתכלס אפשר להמשיך לתכנן ולחלום כרגיל ולקוות לטוב. . . השנה החדשה כבר בדלת אז בואו נרים לשנת תשפ"א נגיד לה שלא תתרגש מהשם הלא מחמיא, היא יכולה להיות טובה ומתוקה אם רק תחליט,

היא רק מתחילה עכשיו ויש לה עוד מספיק זמן לשנות ולהשתנות ולהפוך לשנה נפלאה!

שנה טובה אהובים , אל תפסיקו לקוות!