העולם נעצר כמו רכבת משא כבדה שמתקרבת לתחנה ומאיטה לאט לאט עד לעצירה מוחלטת.
לא עזרו כל ההטפות של המדענים הפעילים הירוקים הצמחונים הטבעונים
לא עזרו כל האיומים: האוזון הפלסטיק מיכליות נפט עודפי טקסטיל יערות נכרתים בעלי חיים נכחדים
זה הכל היה גדול מדי ורחוק מדי.
איום חסר צורה שלא חדר ללבבות. ואז הגיעה הקורונה. איום שאנחנו מבינים טוב מאד, שחודר ללב, לבטן ו..לריאות. עכשיו זה אישי מדי וקרוב מדי (אבל לא מדי, עד 2 מטר...)
עכשיו אנחנו עוצרים ולא מבחירה. אני קרובה לשדה התעופה וזה מורגש באופן מיוחד. פחות מטוסים, פחות מכוניות, ופחות זיהום אויר.
באופן אירוני דווקא וירוס שפוגע בריאות מספק לנו אויר הכי נקי שהיה כאן מזה שנים.
העולם מאט ויש שקט בחוץ בהתחלה זה היה שקט מלחיץ כמו שתיקה מביכה אבל לאט לאט זה מתחיל להיות נעים.
זה מוזר לקום בבוקר בלי להיכנס מיד למצב טורבו אבל כשכולם ככה מסביב זה מרגיש יותר נוח. אנחנו רגילים להתנהל עם הקול הזה בראש שלא נותן מנוחה: "קדימה לעבודה יא פרזיט!"
אילפו אותנו להיות כל הזמן בעשייה פחדנו שאם נעצור יקרה אסון.
עכשיו אומרים לנו תעצרו! או שיקרה אסון.
עכשיו יש לנו אישור רשמי לעצור אפשר להנמיך את הקול הזה בראש ולהתחיל להנות.
נכון, יש איום כלכלי אמיתי שמרחף מעל כולם, ואולי זה האסון היחידי שיהיה פה, אבל בזה הרגע אין לנו הרבה מה לעשות בעניין.
זה בסדר להיות מודאג אבל אל תתעטפו בדאגה. שימו אותה בצד מדי פעם, מבטיחה לכם שהיא תחכה ולא תלך לשום מקום.
פנו מקום בראש ובלב לעוד חוויות לעוד מחשבות יותר חיוביות אולי ייכנסו רעיונות חדשים ויצירתיים להתמודד עם המצב אולי תגיעו לתובנות חדשות לגבי החיים שלכם – ואולי תגלו שיש כאן הזדמנות לשינויים שקודם לכן הפחידו או נראו בלתי אפשריים.
נקלענו למצב חד פעמי שמרוב שהוא מוזר והזוי אין לנו מושג מה לעשות איתו. אני מציעה כמו תמיד – להרפות, להתמסר ולהתבונן בסוף יצמח מזה משהו טוב.
העולם עוצר עכשיו אבל אל דאגה זו לא התחנה האחרונה זו רק תחנת רענון יום נפלא ובריא
Comments